f ישיבת רעותא
אייר התשע"ב
הרהורים ליום העצמאות השישים וארבע

שישים וארבע שנים חלפו מאז קמה המדינה, ועדיין עסוקים אנו בניסיונות גישוש להבנת גודל השינוי מהמצב של טרום מדינה למצב של מדינה, מה השתנה במבנה הנפש של כל אחד ואחד מישראל, מה השתנה בכל מושגי דעת אלקים וקרבת אלוקים. כיצד אנו חיים את כל החיים כולם מחדש. אנחנו עדיין בשלב העיכול, ההיבנות, ושנים על גבי שנים עדיין מחכות לנו עד שנוציא אל הפועל ולו מעט מהאורות הגנוזים של יום עליון זה.
עיתים מתלווה תהיה על דרך החתחתים בה אנו פוסעים במהלך תקומת ישראל, דרך שאורות וצללים משמשים בה בערבוביה. ודווקא משום כך אנו מצווים לומר את ההלל, שיר חדש על גאולתנו ופדות נפשנו, הלל כשמו, מלשון הילת אור, הארה על מקומות חשוכים. ההלל מתחיל מודאות מעליונה "הללוי'ה הללו עבדי ד', הללו את שם ד', יהי שם ד' מבורך מעתה ועד עולם..." פרק שלם של תהילת ד' הממלאה את העולם כולו מראשית ועד אחרית, בפרק הבא אנו מתייחסים ליציאת מצרים, יש כבר רמז להיות קושי בעבר אבל אנו שרים על האור שהתגלה, על צאת ישראל ממצרים. הפרקים הבאים כבר מתייחסים למצבים קשים בהווה "למה יאמרו הגויים איה נא אלוהיהם..." עד למצב בו "אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני". והנה במצב בו מאיימים במוות ממש על עם ישראל, אנו נודרים נדרים "מה אשיב לד' כל תגמולוהי עלי כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא נדרי לד' אשלם נגדה נא לכל עמו". מהו נדר? לאדם יש רצונות גדולים, שאיפות אדירות, כשהוא מבטא אותם בנדר הוא הופך אותם להיות לא רק שאיפה לא רק רצון, אלא גילוי חיים ממשי שלו, בשר מבשרו. כשעומדים מול מוות, אפילו כזה המקדש את ד' "יקר בעיני ד' המותה לחסידיו", יקר בעיניו המוות עצמו אבל יותר יקרים החיים, וחיים יקרים אלה יוצאים אל הפועל דרך הנדר, הנדר חושף חיים עליונים יותר מאלה הבנאליים, מאלה הרגילים.
והנה מתוך הנדר, מתוך ההתרוממות לספירה עמוקה של חיים, אנו ניצלים, ואז לא רק את הנדר אנו משלמים כי אם כפלים לתושיה "לך אזבח זבח תודה ובשם ד' אקרא, נדרי לד' אשלם נגדה נא לכל עמו בחצרות בית ד' בתוככי ירושלים הללוי'ה". אותו סיבוך יוצר מצב של הודאה, של הכרת תודה, של קרבן "שכל הקרבנות בטלים וקרבן תודה אינו בטל". קרבן תודה הוא ביטוי ליחס בחירי חופשי שנוצר בינינו לבין רבונו של עולם, זוהי דבקות חדשה הנולדת מכוחם של ייסורים, וממילא גם קרבת אלוקים מתפתחת "בחצרות ד' בתוככי ירושלים". הדרך המסובכת בה אנו הולכים במעלה הגאולה, היא דרך המעמידה אותנו במקומות בהם יש חידוש ביכולת לשפוך בתוכם אור, יש חידוש ביכולת להלל, וחידוש זה יוצר קרבת אלוקים חופשית יותר, חרותית יותר, שלמה יותר ומקרבת אותנו אל בית המקדש. כשאנו רואים שהכל מסביבנו מתפרק, כשמוסכמות ציבוריות הולכות ונעלמות, אות הוא כי עלינו להתקדם ולהוציא מושגים מאינטואיציה מעורפלת להכרה ברורה, לקרא בשם ד'.
בפרק השישים וארבע של תהילים, מתייחס דוד למצבים פנימיים וחיצוניים המאיימים לפרק את בית ישראל מצבים קיצוניים של לשון הרע כמו שהוא חוה מול דואג האדומי (מלבי"ם), מצבי קיצון של לשון הרע שחוו דניאל שבעקבותיהם הוא הושלך לגוב האריות (רש"י) ומרדכי ואסתר מול המן הרשע (ספורנו). לשון הרע הוא מצב של פירוק הלאומיות, מצב של איבוד הזהות הפנימית המאחדת, וכדי להרומם אותה, צריך להעמיק אל היסודות הפנימיים של הוויתנו. "למנצח מזמור לדוד, שמע אלקים קולי בשיחי מפחד אויב תיצור חיי, תסתירני מסוד מרעים מרגשת פועלי און, אשר שננו כחרב לשונם דרכו חיצם דבר מר..." אבל שעת משבר זו, לכשהיא נפתרת יוצרת מצב של דבקות לא רק של הצדיק אלא "וייראו כל אדם ויגידו פועל אלקים ומעשהו השכילו" לא רק בשבילנו אנו סובלים, אלא מתוך תשועתנו אנו מקוים ש"הללו את ד' כל גויים" "ויאתיו כל לעבדך..". וגם הצדיק עצמו, 'ועמך כולם צדיקים', "ישמח צדיק בד' וחסה בו ויתהללו כל ישרי לב" השמחה הגדולה של הצדיק "שהוא תם... ויוסיף אומץ" (אבן עזרא) וחסה בו "ועוד יחסה בו יותר" (רד"ק) ויתהללו כל ישרי לב, מסוגלים להגיד הלל, מסוגלים לשפוך אור חדש ולתבוע את מה שנאמר בפרק הבא, קרבת אלקים, בנין מקדש פנימי ובעז"ה גם בנגלה "אשרי תבחר ותקרב, ישכון חצריך, נשבעה בטב ביתך קדוש היכלך".

 אדר התשע"ג
 אייר התשע"ב
 חנוכה התשע"ב
 אייר התשע"א



אודות. about. איפה אנחנו?. בירורים מבית המדרש. צוות. פורום.
מצגת. סרט. כתבי עת. צור קשר. גלריה. קבצי אודיו. פשקעוויל. מסמכים. תרומות. פרויקטים.