f ישיבת רעותא
חנוכה התשע"ב
גדרי מלכות בית חשמונאי

א. הרמב"ם בהלכות חנוכה מסדר את ההלכות באופן יוצא דופן. בתחילה הוא מפרט את הרקע ההיסטורי לנסי החנוכה, עוסק מעט ביסוד מצות הדלקת נרות ומשם הוא עובר לדון בהלכות הלל. בפרק הבא הוא עובר לדון בהלכות נר חנוכה. וצריך באור מדוע הרמב"ם בחר ללמדנו את כל הלכות הלל דווקא בהלכות חנוכה, ולא בהלכות יו"ט שגם בו אומרים הלל או בהלכות פסח וכדומה. מדוע הרמב"ם מקדים את ההלל להלכות נר חנוכה.
ב. מה אירע בחנוכה? "בבית שני כשמלכו יוון גזרו גזרות על ישראל ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגם והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני. וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמישה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחילתן מליל חמישה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס – וימים אלו הן הנקראים חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת נרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה". (רמב"ם פ"ג מהלכות חנוכה הלכות א' – ג').
ג. דברי הרמב"ם זוקקים בירור – הרמב"ם מציין מספר אירועים שקרו באותם ימים, ומדבריו נראה שכולם הם סיבה לקביעת החנוכה – המלחמה, השחרור מעול היוונים, העמדת מלך וחזרת המלכות יתר על מאתים שנה ולבסוף - נס פך השמן. מדוע חשוב לנו להלכה לדעת את סיבות הנס? האם אירועים אלה משתקפים בתקנת היום? מדוע הרמב"ם מדגיש "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה" הלא התקנה היתה הרבה לפני מאתיים שנים אלו, ומה החשיבות בידיעת פרט היסטורי זה לקביעת החנוכה? לכאורה לפי הרמב"ם היינו צריכים להתחיל להדליק נרות בכה' אחרי הצהרים, אז, לפי הרמב"ם, החלו להדליק את הנרות שהלא הנצחון היה בכה' כסלו, ואם כך יש לנו שני פלאים, את הנרות אנו מתחילים להדליק עם שקיעת השמש של כד', כשאז לא הדליקו נרות, ולעומת זה היום השמיני לנס הנרות כבר איננו חנוכה, ואיננו מדליקים בו נרות, והדברים תמוהים! (ועיין פר"ח סימן תרע'). הרמב"ם מוסיף להדגיש שימים אלה המתחילים מאור לכה' "הן הנקראים חנוכה'' – ומה בא הרמב"ם ללמדנו בדגש זה. ולבסוף – הרמב"ם כותב שטעם הדלקת הנרות הוא "להראות ולגלות הנס" – מדוע צריך לגלות את הנס, מה נסתר בו שצריך לגלותו?
ד. והנה שיטת הרמב"ם שהמהדרין מן המהדרין מדליק בעה"ב נרות כמניין בני הבית ובכל יום מוסיף והולך, כך שם עשרה בני בית, הרי שביום השמיני ידליק שמונים נרות. התוס' במסכת שבת (כא: ד"ה והמהדרין) טוענים שהדבר לא יתכן שאם כך אין סימן והיכר למספר הימים, ומה מוסיף בהידור המצוה ריבוי האור. ובבית הלוי על חנוכה תלה מחלוקת זו שבין התוס' לרמב"ם בשתי הדעות בגמרא האם מדליקים כנגד ימים הנכנסים – תוס' – או מטעם 'מעלין בקודש – רמב"ם. אבל עדיין טעמא בעי מה הטעם להרבות אור באופן זה שאין בו היכר למנורה.
ה. בדרך אגב יש לעורר על עוד שתי הערות – הרמ"א פסק (שו"ע או"ח סימן קפז) שהשוכח לומר 'על הניסים' יאמר הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה בימים ההם בזמן הזה. והקשה הבכור שור, הלא אין מתפללים על הנס ולכן בהיתה אשתו מעוברת והתפלל שיהיה בן זכר הרי זו תפילת שווא. ואם כך מדוע כאן מתפללים על נס. עוד העיר הבני יששכר בחידושיו לש"ס – מדוע הגמרא בשבת (כא:) מדגישה כי "לשנה אחרת קבעום" למה לא באותה שנה קבעו את החנוכה אלא חיכו לשנה אחרת על מנת לקבוע את חנוכה.
ו. על מנת לבאר את כל זה, נשוב לדברי הרמב"ם המדגיש כי העמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה. לכאורה צריך להבין מה תוקף מלכות זו. הרמב"ן בפרשת ויחי (מט' י') מבקר מלכות זו. הוא לומד מהפסוק "לא יסור שבט מיהודה", שיש איסור להמליך מלך לא מבית דוד. "וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצוות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב, והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל 'כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא – עבדא הוא' שנכרתו כולם בעוון הזה... בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מידה כנגד מידה, שהמשיל הקב"ה עליהם את עבדיהם והם הכריתום" מוסיף הרמב"ן איסור נוסף, ספציפי לכהנים. "ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח... ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ד'."
ז. בדברי הרמב"ם יש תמיהה גדולה יותר. על פי הרמב"ן הם יעברו על שני איסורים ובכל אופן היתה זו מלכות, אך לפי הרמב"ם לכאורה לא היה תוקף למלכות זו כמו שיתבאר בעז"ה. הרמב"ם אכן לא מזכיר בהלכות מלכים את הסייג לכהנים לא להיות מלכים וכן לא בשום מקום אחר במשנה תורה, הוא מזכיר את החיוב למנות מלכים מבית דוד, והתיר למנות מלך משבט אחר רק על פי נביא (פרק א' ממלכים הלכות ז' ח'). אמנם בפרק א' ה"ג הגדיר הרמב"ם כיצד ממנים מלך "אין מעמידין מלך תחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא" – ואם כך כיצד יש לנו מלוכה של בית חשמונאי הלא לא היו נביאים? הרמב"ם טוען שרק על פי נביא יש אפשרות למנות מלך, ואם לא כן – מדויק מלשונו – אין לממונה חלות של מלך, ואם כך איך ניתן לומר שחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה? וצ"ע.
ח. והנה בספר חשמונאים א' בפרק ג' מסופר כי כשכינס יהודה את חייליו הוא שלח הביתה את כל בוני הבתים של חנכו, את מי שאירש אישה ולא לקחה, את נוטעי הכרמים ואת רכי הלבב – על פי התורה. ולכאורה כאן היתה זו מלחמת מצוה, בפרט לאור הגדרת הרמב"ם שלחצום לחץ גדול, וכל דין פטורי הגיוס הוא דווקא במלחמת רשות. אלא שבאמת כדי ליצור מלחמת מצוה צריך עם, אמנם ניתן להגדיר מצב כמלחמה גם בלי ממשלה אבל מלחמת מצווה שבה יש לכולם חיוב להילחם, את זה עושה מלכות. בזמן המרד לא היתה מלכות. מהי מלכות? מלכות מעבירה את מרכז הכובד של האישיות מהמבט הבחירי הפרטי לאישיות שהיא חלק מהקשר רחב יותר. יכול אדם להחליט שהוא וסר נפשו על עם ישראל במחתרת או בצבא המכבים אבל זו החלטה רבונית שלו, לכן אין יכולת לחייב גיוס אלא 'מי לד' אלי', ולכן גדר המלחמה הוא מלחמת רשות.
ולפי זה ניתן להבין שיש שני גדרים במלכות גדר המלכות וגדר המלך – המלכות תפקידה לאגד את כולם ולהפכם לעם והמלך הוא נעלה מכל העם באופן שיש לו דינים מיוחדים כמו כתיבת ס"ת, היתר פילגשים וכו'. הרמב"ם מסייג את העמדת המלך, האישיות, בנביא, אבל ליצור עם – בשביל זה צריך מלכות ולאו דווקא מלך. יסוד זה נמצא במשפט כהן של הרב קוק (סימן קמד' אות טו', עמוד שלו'), ובפסקיו של הרב הרצוג (תחוקה לישראל עפ"י התורה כרך א' עמוד 129) כהסבר לתוקפה של ממשלת ישראל. ואם כך המלכות של בית חשמונאי לא היתה מלכות של מלכים בתור אישיות כזו או אחרת, אלא של מלכות. אולי לכן אין בעיה למנות מלכים כהנים לשררה זו, ואין בעיה למנות מישהו שאינו מבן דוד, כי איננו ממנים מישהו אלא יוצרים ממשות לאומית, וודאי שאין צריך לנביא במצב זה. ואכן – כפי שמדייק הרב גורן- בכתב המינוי של שמעון המלך הראשון – הם סייגו זאת עד להעמדת נביא מישראל. לפי האמור, מובן מאד – כשיהיה נביא אנו מבקשים מלך "ובקשו את דוד מלכם". החטא של בני חשמונאי היה חוסר השתדלות למנות מלך מבית דוד, או התמכרות למלכות – כך מבואר במשפט כהן שם.
ט. מעתה מובן כי הרמב"ם נזקק לציין זאת, לא רק כחלק מפרסום הנס, שאז חשובה הידיעה הזו – עלינו לדעת למה אנו חוגגים ולמה אנו מדליקים נרות, אלא כחלק מגדרי היום. לכאורה הנס נעשה למיעוט בעם ישראל – רוב ישראל ישבו אז בחו"ל ומדוע נס זה מחייב את כולם(הרב גורן בתורת המועדים עמוד 632 בהוצאה החדשה, מסתפק בשאלה זו לגבי יום העצמאות עיי"ש)? התשובה היא שכשנהייתה מזו מלכות הרי ההגדרה היא של נס כללי, שנעשה לעם. ולכן חיכו לשנה אחרת – נס פך השמן לא יצר עוד נס כללי, אבל כשראו שמתגבשת מכאן מלכות, הרי יש כאן נס כללי. ואם כך חלק מהותי מהנס הוא המלחמה, זו שיצרה מחדש עם, מעין מלחמת קוממיות, ולכן מתחילים את חנוכה מאור לכה' בו היה זמן המנוחה מהאויבים ולא במקביל לנס פך השמן. הדלקת הנרות נקבעה אמנם מכח נס פך השמן אבל גדריה- לפרסם את כל הניסים בזמן החג, ולכן מגדיר הרמב"ם את הימים האלה הנקראים חנוכה. החג נקבע מתוך המלחמה והקמת המלכות. כך מפורש בחידושי רבי יהונתן מלוניל (שבת ט: מדפי הרי"ף) "ולשנה אחרת קבעום ימים טובים כל שמונה ימים ולא נעשה נס כזה לישראל, שאילו פרעה לא גזר על המצוות ויוון הרשעה גזרה, לפיכך האריכו אלו הימים כשיעור החג שהוא שמונה ימים להזכיר בהם הנס, ואפילו לא היה נעשית בשמן, כמו כן היו שמחים ומזכירין מעשה ניסים כשיעור יום טוב הארוך מכל המועדות... וכשבא ונכפל להם נס בשמן – הוסיפו להדליק נרות להזכיר בכפילת הנס" הרי שעצם קביעות שמונת הימים אינה מותנית בנס פך השמן. אמנם ברמב"ם לכאורה מבואר שהן אמנם שהדלקת הנרות שרשה הוא נס פך השמן אבל גדרה ותכליתה הוא לפרסם כל נסי החנוכה.
י. ולכן שיטת הרמב"ם שפרסום הנס אינו בדווקא ע"י הבלטה של ריבוי האור של נס פך השמן, שאז צריך היכר כדברי התוס', אלא כריבוי הניסים שהתרחש באותו זמן, וצריך להוסיף אור - "מעלין בקדש". והנה הבית יוסף הקשה מדוע חוגגים שמונה ימים, הלא הנס היה רק שבעה ימים, עולה מדבריו כי הוא הבין שעיקרו של החג הוא נס פך השמן, או לפחות עיקרה של הדלקה היא בגלל נס זה, ולהאמור עיקרו של חג הוא הודאה על המלחמה ומלכות ישראל שקמה ועל גביה יש את ההודאה על פך השמן. וכך נראה מנוסח 'על הניסים'. ולכן הן אמנם שהיה יום נוסף בו היה נס פך השמן ואין אנו מנציחים אותו כמו שתמהנו לעיל – אך באמת הדלקת נרות היא חלק מהלכות החג ורק מתוכו אנו מפרסמים את ניסי החנוכה. דומה לדבר שיטת הרשב"א בכתובות (ז. ד"ה אב"א) שכתב שלא יעלה על הדעת שימי שמחה של בחור שנשא אלמנה יהיו שלושה כדין נושא אלמנה וימי הברכה יהיו שבעה כדין בחור, כי אין אפשרות שנברך בימי חול "ואפשר דמשכים למלאכתו וחבילתו על כתיפו ומברכין לו ברכת חתנים?!". כמו כן נאמר כאן – אפשר שיום חול הוא ונדליק נרות?!
יא. לכן מדגיש הרמב"ם בהלכות אלו את ההלל שעיקרו נתקן על המלחמה, כי זה חלק מגדרי ימי חנוכה. אם לא היתה קמה מלכות א"א היה לומר הלל – לא בגלל ש'אכתי עבדי אחשוורוש אנן" שהלא הרמב"ם לא פוסק דעה זו להלכה אלא את הדעה שבפורים לא אומרים הלל בגלל שקריאתה זו הלילא, אלא בגלל שאחרת הנס לא היה נקרא שנעשה לכלל ישראל. (ומיושבת תמיהת הררי קדם חלק א' סימן קעח' אות ה' ועיין עמק ברכה ענייני חנוכה.)
יב. לפי האמור יש לומר שאסור להתפלל על נס גלוי, אבל אותם ניסים נסתרים, נס ההצלה ונס הקמת המלכות, עליהם אנו מתפללים – וכ"כ הבכור שור שם. ולאור האמור פוסק הרב סולוביצ'יק (הררי קדם שם) שיש סעודת מצוה בחנוכה, כי אין ההצלה רק רוחנית אלא גם גשמית ומקיפה את כל הקומה. זה הנס אותו צריך לא רק לפרסם אלא לגלות.
יג. מוסיף הרמב"ם שהמלכות עמדה יתר על מאתים שנה – להורות ולהסביר – יש הרבה בעיות במלכות, לפי הרמב"ן, נתגלעו הרבה בעיות במלכות אח"כ, הצדוקים, ינאי המלך, הורדוס, ועם כל זה מלכות היא מלכות, היא הופכת אותנו להיות לעם וזהו יסוד שמחת חג החנוכה, ומכאן לימינו אלה.

 אדר התשע"ג
 אייר התשע"ב
 חנוכה התשע"ב
 אייר התשע"א



אודות. about. איפה אנחנו?. בירורים מבית המדרש. צוות. פורום.
מצגת. סרט. כתבי עת. צור קשר. גלריה. קבצי אודיו. פשקעוויל. מסמכים. תרומות. פרויקטים.